שיעור היוגה הראשון שלי היה חוויה מעוררת מחשבה שעדיין השאירה אותי מבולבלת. בכל פעם שהמורה הכריז על אסאנה, התלמידים זינקו לפעולה מכוונת. נראה שהם ידעו בדיוק מה לעשות. ואני... הרגשתי כל כך אבודה ולא בטוחה.
עד כמה שהייתי חסרת מושג, הבנתי שלמידת התפקידים חשובה ליכולת להשתתף בשיעורים. שאלתי מסביב וכולם אמרו לי לבדוק בספר "אור על יוגה". לא רק שהתנוחות בספר נראו מעבר ליכולותיו של אדם נכה כמוני, התמונות בשחור-לבן והפריסה הצפופה הקשו עליי להתמודד. מה שגרם לי לחשוב קדימה ויצרתי מעין גיליון - קלפים צבעוניים עם מידע שיעזור לי לשנן את המיקומים.
מאוחר יותר, בהשראת הספר והשיעור התחלתי לשקול ללמד יוגה... טסתי להודו במטרה להעמיק את ההבנה שלי באסאנה.
לאחר כל שיעור, התלמידים ישבו בחנות הצ'אי ושוחחו על השיעור. יחד ציירנו סקיצות ורשמנו הערות. המעמד נפרש לפנינו
כמבנה מוגדר: תמיד היה לו נושא ברור כאשר כל שלב ברצף מניח את היסודות לתנוחות שיבואו בעקבותיו.
עם ייצוג חזותי כזה נעשה קל יותר לתפוס את כושר ההמצאה של הרצף. יכולתי לחזור שוב ל"אור על יוגה" עם הבנה מעשית והערכה רבה יותר של הידע שהוא מקנה. תקוותי היא שכרטיסי היוגה יסייעו ללמידה לאחרים, תלמידים ומורים כאחד.
Comments